טיפול בחרדות דרך ההסתכלות ממקום של הילד הפנימי

 עמוד הבית / מאמרים / פחדים וחרדות / טיפול בחרדות דרך ההסתכלות ממקום של הילד הפנימי
טיפול בחרדות דרך ההסתכלות ממקום של הילד הפנימי
מתגברת ואתם לא מצליחים להביא את עצמכם לידי ביטוי. המשימה שכה רציתם להצליח בה לא עלתה יפה. לחלופין, אתם חווים התפרצויות של חרדה באופן בלתי צפוי ובטוחים שאתם מצויים בעיצומו של התקף לב. מה עושים? כיצד מתמודדים? מהן הדרכים להתמודד ומהן הדרכים לטיפול בחרדות?
אתם עומדים לבצע משימה שחשובה לכם כמו ראיון עבודה או מבחן חשוב. הדופק עולה, הזיעה מתגברת ואתם לא מצליחים להביא את עצמכם לידי ביטוי. המשימה שכה רציתם להצליח בה לא עלתה יפה. לחלופין, אתם חווים התפרצויות של חרדה באופן בלתי צפוי ובטוחים שאתם מצויים בעיצומו של התקף לב. מה עושים? כיצד מתמודדים?
מהן הדרכים להתמודד ומהן הדרכים לטיפול בחרדות?
 
הפרעות חרדה
 
הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות נפשיות הפוגעות במבוגרים. 5 עד 10 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים ממנה בעוצמות שונות. רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, גם אם היא אינה מאובחנת.
 
חרדה הנה תגובת חירום של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. החרדה מתעוררת עקב הציפייה לסכנה כללית ואינה ממוקדת בגירוי ספציפי לעומת פחד-פוביה הנובע מסכנה ממוקדת (כגון פובית נחשים). תחושות החרדה והפחד מלוות פעמים רבות בדפיקות לב מואצות, הזעה, דפיקות לב, תחושת חנק, כאב בחזה, כאב בטן ושלשול.
 
ישנם סוגים רבים של פוביות וחרדות. הסוג השכיח ביותר (כ-10% מהאוכלוסיה) הנו חרדה או דאגנות כללית (Generalised anxiety). התסמונת מאופיינת בכך שהאדם הסובל ממנה נמצא בחרדה רוב ימות השבוע וסובל מעצבנות, עייפות, קשיי ריכוז, מתח שרירים והפרעות בשינה. סוגים נוספים של חרדות הנם: התקפי חרדה (מאופיינים בהתקף חד של חרדה המלווה בתסמינים גופניים ספציפיים כגון דפיקות לב, לחץ בחזה, הזעה, סחרחורת) הפרעה פוסט טראומטית, הפרעה טורדנית כפייתית, והיפוכונדריה. קיימות גם פוביות ספציפיות כגון: פוביה חברתית, פובית נחשים, פוביה ממקומות סגורים (כמו מעליות) ועוד.
 
הגורמים לחרדה
 
מקובל לחשוב, כי הגורמים לחרדה הנם גם סביבתיים (אירועי חיים,התנסויות קודמות, האקלים הרגשי בסביבה בה גדל האדם ועוד) וגם פיזיולוגים (תורשה,תהליכים כימיים במוח וכדומה).
 
שיטות טיפול בחרדות
 
ניתן לסייע למרבית האנשים הסובלים מחרדה באמצעות טיפול מקצועי. ישנן גישות מקצועיות שונות לטיפול בחרדות. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. גישה פסיכולוגית אחת היא הגישה הדינמית. לפיה, חרדה מהווה סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר. לפיכך, יש צורך בטיפול פסיכודינמי ארוך טווח כדדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז החרדה תעלם. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגנטיבי- התנהגותי ממוקד וקצר מועד. טיפול מסוג זה מתמקד בשינוי ההתנהגויות היומיומיות של האדם ובמחשבותיו.
הגישה הרפואית- תרופתית מתמקדת בכך שנוצר חוסר איזון כלשהו, שניתן לתקנו באמצעות תרופה. גישה זו אינה מתייחסת לגורמי החרדה.
 
הגישה החוויתית לטיפול בחרדות
 
גישה נוספת לטיפול בחרדות הנה הגישה החווייתית המשלבת כלים של דמיון מודרך, כתיבה, שימוש באומנויות הצבע, התנועה והפסיכודרמה. גישה זו מתמקדת בעיבוד רגשות ותחושות ובהתנסות ויצירה של חוויות מתקנות כאן ועכשיו. במאמר אתמקד בזרם מתוך הגישה החווייתית המתייחס לעבודה עם הילד הפנימי.
 
אריק ברן, שעמד מאחורי תאורית הניתוח העיסקתי - transactional analysis  היה הראשון שדיבר על הילד שבתוכנו. הוא התייחס ל"מצב האני של הילד" המכיל בתוכו את הילד הספונטני, הפלאי והטבעי ואת הילד הפגוע. הילד הספונטני מבטא חלקים ספונטנים באדם כגון: צחוק טבעי ומשוחרר, מעשי שובבות, יצירתיות והתפעמות. לעומתו, הילד הפגוע (או הילד המסתגל) בא לידי ביטוי בהתקפי זעם, נימוס וצייתנות מוגזמים, בעיות בזוגיות ובהורות, התמכרויות, התנהגות מניפולטיבית ועוד. ילד קטן מפנים מסרים רבים מבית הוריו. מסרים כגון: אסור לכעוס, אסור לבכות, ואסור לצחוק בקול רם, מוטבעים בתוך הילד. הוא לוקח על עצמו מסרים אלה כדי להישרד מבחינה רגשית. מסרים מופנמים אלו קובעים את הגרעין הקשה של מערכת האמונות הפנימיות של האדם.
 
הילד הפגוע שבנו, אוגר בתוכו רגשות מודחקים רבים. הרגש עליו מוטלים האיסורים הרבים ביותר הנו הכעס. המסר הסמוי שעובר במשפחות רבות הנו: "אם תכעס זה יהרוג את אמא/אבא", "רק טפשון תמיד כועס", "ילד טוב לא כועס" ועוד. הילד מפנים מסרים אילו בצורה כל- כך חזקה, כך שבתור מבוגר הוא פועל לפיהם באופן אוטומטי. רגש מהווה סוג של אנרגיה, כך שרגשות מודחקים מהווים אנרגיה עצורה שאינה באה לידי ביטוי. על מנת לשמור על האנרגיה המודחקת קיימים מנגנוני ההגנה הידועים כגון: הדחקה, הכחשה ורציונליזציה. הבעיה נוצרת כאשר על מנגנונים אילו מוטל עומס כבד ואז האנרגיה הרגשית המודחקת פורצת באופן בלתי נשלט. אחד הביטויים הבולטים לכך הינה החרדה. חרדה מהווה מעין פעמון אזעקה של הגוף הבא לומר "עצור, אינני עומד יותר בעומס". כאשר קול זה מודחק החרדה איננה נשלטת ואף עלולה להתגבר.  אפשר לדמיין זאת באמצעות תמונה שבה הילד הפנימי זועק לעזרה, עומד על רגליו האחוריות ומשווע לתשומת לב והקשבה.
 
 טיפול בחרדה ע"פ המודל של חיבור לילד הפנימי
 
כיצד למעשה ניתן להתמודד עם החרדה ע"פ המודל של הילד הפנימי?   המטרה הטיפולית היא להקטין את שליטתו של הילד הפגוע ולהרחיב את מקומו של הילד הפנימי הפלאי.העבודה הטיפולית מתמקדת בהיכרות והתיידדות עם הילד הפנימי הפגוע. האדם לומד ליצור דיאלוג פנימי עם הילד ולקבל אותו. קבלה זו מאפשרת לאדם לפתח בתוכו חלק הורי , התומך בילד הפנימי הפגוע. האדם פחות עסוק בהאשמה ובאכזבה מהוריו ופנוי יותר לגייס את התמיכה מבפנים. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי באמירה פנימית של האדם לילד הפנימי :"אתה מרגיש בודד ועזוב, אני מבין אותך. אני נמצא כאן כדי להגן עליך. אני אוהב אותך בכל מצב". תהליך זה מעצים ומגדיל את מקומו של הילד הפנימי הפלאי. פתאום אדם יכול למצוא את עצמו משוחרר יותר, שמח יותר, ויצירתי יותר. כל האנרגיות שהושקעו בשמירה על הילד הפנימי במחבוא מותמרות לאנרגיות של צמיחה ועשייה.
 
העבודה הטיפולית מתרחשת בשני מוקדים עיקריים: ייעוץ פרטני ועבודה קבוצתית. הטיפול מתמקד בחשיפת הקול הרגשי באמצעות כלים כגון: כתיבה אינטואיטיבית, פסיכודרמה, ביבליותרפיה, קלפים, תמונות, ריקוד אינטואיטיבי ודמיון מודרך. כלים אילו מאפשרים לעקוף את הרציונל, החוסם פעמים רבות העלאת תכנים רגשיים אותנטיים.
 
 תיאורי מקרי טיפוליים
 
 על מנת להמחיש את הגישה אתאר מספר מיקרים טיפוליים. רינה (שם בדוי), סטודנטית כבת 20, סבלה מהתקפי חרדה חמורים. לפני כן היא חיה חיים שגרתיים ללא בעיות מיוחדות. התקפי החרדה צצו באופן פתאומי ובלתי צפוי. באותה תקופה החלה את לימודיה האקדמאים במחלקה לפסיכולוגיה. רינה הגיעה אלי מבוהלת לחלוטין וסקפטית לגבי הסיכויים לשיפור מצבה. במהלך הטיפול רינה הצליחה להתחבר באופן הדרגתי לילדה הפנימית שבה. באחת הפגישות היא הביאה תמונה שלה מילדותה. בהתחלה היא דיברה בשם הילדה: "אני כועסת ולא יודעת למה. אני לא רוצה שאף אחד יהיה איתי". שאלתי את הילדה: "מה באמת היית רוצה עמוק בפנים" רינה פרצה בבכי ואמרה "הייתי רוצה חיבוק ותשומת לב וקשה לי לבקש ישירות". הנחיתי את רינה לדבר אל הילדה מתוך מקום של המבוגרת שבה. היא פנתה לילדה: "אני כועסת עליך שאת מסתגרת בחדר ועושה פרצופים ולא אומרת לי מה קרה. אני רוצה שתאמרי לי בדיוק מה את צריכה" בהמשך הדיאלוג הטון של רינה התרכך והיא יכלה להבטיח לילדה שהיא תקבל אותה כמו שהיא,ותהיה מוכנה להיות בשבילה ולתמוך בה. ה"ילדה" נפתחה יותר והסכימה לבקש תשומת לב כאשר היא צריכה. במהלך הפגישות הטיפוליות התפתח והתחזק הדיאלוג התומך עם הילדה. רינה הרגישה משוחררת יותר והתקפי החרדה נעלמו בהדרגה.
 
דני (שם בדוי), גבר בן 40 סבל הפרעת חרדה מתמשכת. הוא התקשה להירדם בלילות ולעיתים הקיץ באופן פתאומי מתוך שינה באמצע הלילה או לפנות בוקר. עקב כך דני סבל מעייפות כרונית והחל לפתח גם תסמינים של דיכאון: ערך עצמי ירוד, מחשבות שליליות, קושי בסיסי לתפקד בחיי היומיום. הבוס החל להעיר לו על תפקודו בעבודה ואשתו התלוננה שהוא מזניח אותה ואת הילדים ודרשה שיפנה לטיפול. כשדני הגיע אלי הוא היה חסר חיות ופסימי לחלוטין. הוא הביע בקול רם מחשבות כגון: "אני הורס לעצמי את החיים", "אין לי תקווה בחיי", "כל מה שאני עושה לא טוב" וכדומה. ביקשתי ממנו לדמיין את הילד הפנימי שבתוכו. הוא ראה ילד עצוב שעומד בפינה ומרכין את ראשו. הנחיתי אותו להכניס לתמונה את עצמו כמבוגר ושאלתי אותו : "מה קורה בתמונה?" . "אני רואה את המבוגר מתקרב לילד בהיסוס ובחשש. הוא רוצה לעזור ולהתקרב אליו, אך חושש שהילד לא ירצה לקבל את עזרתו. הילד לא מרים את מבטו ונשאר במקומו". שאלתי את דני "אם הילד היה יכול לדבר מה הוא היה אומר?". "הילד היה אומר שהוא מפחד לצפות כי הוא התאכזב כל כך הרבה פעמים בעבר ולכן הוא לא רוצה להיקשר למבוגר. אבל עמוק בפנים הוא כל כך זקוק לאהבה ולתשומת לב אישית". הנחיתי את דני לדמיין שהוא מתקרב לילד שבתמונה, מתיישב לידו ואומר לו: "אני כאן בשבילך, יש לי זמן, אני הייתי שמח להכיר אותך ולעזור לך. אני מבין שאתה מפחד ומותר לך לפחד. אני מוכן להקשיב לך ולבנות איתך קשר שיתרום לשנינו". דני החל לראות את הילד מרים את מבטו אט אט ומחייך חיוך קטן. הילד התיישב ליד המבוגר והם ישבו יחד ושתקו". מהסתכלות אחורה זו הייתה נקודת התפנית בטיפול כי באותו הרגע החל להיווצר קשר הראשוני בין דני לבין הילד הפנימי בתוכו. במפגשים הבאים הקשר הלך והעמיק. בתרגילי הדימיון המודרך שדני חווה בטיפול, הוא ניהל דיאלוגים עם הילד, שאל שאלות, קיבל תשובות כנות ועמוקות ואף נגע בו, חיבק אותו ושיחק איתו. לאחר זמן מה דני היה בקשר עם הילד גם מחוץ לטיפול. לדוגמא, כאשר חווה קושי להירדם בלילות, היה שוכב במיטה ומדמיין את התמונה של הילד, שואל אותו מה הוא מרגיש, מקשיב לו ומחבק אותו. כעבור זמן מה הצליח באופן זה להירדם ביתר קלות. החרדה החלה לרדת בהדרגה עד שיוצבה כמעט לחלוטין לאחר 3 חודשי טיפול. כדי לשמר ולחזק את התוצאות דני ניסה לתרגל את ההדמיות באופו יומיומי. הנטייה הטבעית עדיין הייתה להתעלם מהילד ולהתמקד בשגרת חיי היומיום, אך כל פעם שזה קרה הגוף היה מתחיל לשדר סימנים כגון: כאבים, עייפות, חוסר שקט. דני למד להקשיב לאיתותים אילו ולהתייחס אליהם כמסרים הבאים ישירות מהילד המבקש תשומת לב. באופן זה, היה יכול לשלוט יותר בסימפטומים ולשמור על מצב נפשי מאוזן ויציב יחסית לאורך זמן. ככל שדני התמיד בתרגול, הילד היה מופיע בדימיון בהתנהגויות של השתובבות ושמחה. דני התחבר יותר לשמחה הפנימית בתוכו, חזר לשחק עם ילדיו, להינות מן החיים, לעסוק בתחביב הנגרות אותו זנח מאז ילדותו ולהיות יצירתי יותר בעבודתו.
 
 תיאור מקרה טיפול זוגי
 
המקרה הבא ידגים את המודל של העבודה עם הילד הפנימי במסגרת טיפול זוגי. רמי וגילה(שמות בדויים) , זוג בגיל העמידה, הורים לשני בנים, הגיעו לטיפול ביוזמתה של גילה. גילה דיווחה על מצוקה ההולכת וגדלה מצידה עקב הריחוק אותו היא חווה מרמי. היא התלוננה שרמי עסוק מהבוקר עד הערב רק בעבודתו. הוא מגיע הביתה מאוחר, אוכל קצת, רובץ מול הטלוויזיה ונרדם. כאשר היא מנסה לשתף אותו במה שעובר עליה הוא אינו מוכן לשמוע וטוען שהיא משועממת ועצבנית. ככל שרמי התרחק כך גילה ניסתה יותר ןיותר להשיג את תשומת ליבו, אך ללא הועיל. היא הציבה בפניו אולטימטום שאם הוא לא בא איתה לטיפול היא תתגרש ממנו. רמי הגיע לטיפול בחוסר חשק משווע ובעמדה מתגוננת ומאשימה. כבר בפגישה הראשונה זיהיתי שישנה בעיה רצינית של יצירת אינטימיות המתבטאת במערכת הזוגית- משפחתית. לפי תפיסתי האישית והטיפולית, תמיד כאשר קיים קושי זוגי, הוא משקף קושי של כל אחד מבני הזוג. כלומר, לכל אחד מבני הזוג ישנו קודם כל קושי ביצירת אינטימיות עצמית. אחת הדרכים המסייעות לחזק את האינטימיות של האדם עם עצמו וכתוצאה מכך גם בזוגיות היא באמצעות העבודה שלו עם הילד הפנימי שלו. במקביל לעבודה על שיפור דפוסי התקשורת הזוגית, עבדתי עם כל אחד מבני הזוג בנוכחות השני על החיבור לילד הפנימי שלו. לדוגמא, באחד המפגשים ביקשתי מגילה שתכתוב מהם רצונותיה וצרכיה האמיתיים מתוך מקום של הילדה הפנימית. הטכניקה היא של "כתיבה אינטואיטיבית", הבאה לידי ביטוי בכך שהאדם כותב במהירות בלי להרים את העט מהדף וכך הוא מבטא בכתיבה קולות אותנטים הבאים מהמקום הריגשי ופחות מהמקום השיכלי- רציונלי. לאחר שגילה סיימה לכתוב היא הקריאה בקול רם מה שיצא. היא ביטאה חזק מאוד את הצורך באהבה, הכרה והערכה וכל זה נאמר מתוך מקום נקי רך ולא שיפוטי. כאשר רמי שמע זאת הוא יכל בפעם הראשונה בחייו להגיב לזה בצורה אמפטית. הוא לא היה "הנאשם" ולכן היה יכול להכיל את הכאב של גילה ולהבין אותו יותר לעומק. לאט לאט גילה ורמי חיזקו את האינטימיות של כל אחד מהם עם הילד הפנימי שבתוכו וכך התחזקה באופן משמעותי גם האינטימיות ביניהם. הם למדו לבטא את צרכיהם באופן שהצד השני יוכל להכיל ולתמוך. הם חשו גם מעין "שותפות גורל" בכך ששניהם מחזקים בתוכם את אותו הדבר. באופן כזה יש פחות האשמות והשלכות בין בני זוג כי כל אחד לוקח הרבה יותר אחריות על עצמו. מודל העבודה עם הילד הפנימי מסייע מאוד גם במקרים של קושי של אדם למצוא זוגיות ראויה או להתמיד בזוגיות.
 
 
כאדם וכמטפלת, אין התרגשות גדולה יותר מלחלוק במסע עם מטופל, המגלה את הילד הפנימי בתוכו. בתהליך זה אני שותפה לעצב, לכעס, לבכי, לשחרור, לניקיון הפנימי ,להתרגשות ולשמחת הגילוי. ככל שמתרחב המקום של הילד הפלאי בקרב מטופלי, כך גדל הילד הפלאי שבתוכי.
אסיים בציטוט של ג'ק צ'סטרטון: " הידע מאיר חדרים נשכחים בבית האפל של ילדותנו. עכשיו הבנתי, כיצד אני יכול לחוש געגועים הביתה, למרות שאני נמצא בבית".
 

אודות מרכז ההכשרות

מרכז ההכשרות - " זווית שונה ללמידה" בהנהלת אלה ארנון,  נותן מגוון שירותים בנושאים של: מיומנויות למידה , טיפול בחרדות, טיפול בהתקפי כעס, שיפור התקשורת הזוגית והמשפחתית ועוד. ניתן לקבל את השירותים בדרכים שונות כגון: כגון: טיפולים אישיים, טיפולים זוגיים, טיפולים משפחתיים, ייעוצים והדרכות הורים, סדנאות, הרצאות, קורסים וירטואלים ,ספרים וחוברות.


קרא עוד

אירועים בתמונות